אפשר להגיד על הקורונה הרבה דברים; זעזעה את עולמינו, בידדה אותנו חברתית, גרמה לנו להשתעמם בבית ולהשמין, פגעה בבריאותנו, ועם זאת היא גם גרמה להרבה דברים טובים ובניהם שינוי מודל הגיוס למשרות חדשות ושינוי אופן העבודה במשרות קיימות.
עד לפני הקורונה, היינו קמים בבוקר, מתלבשים ויוצאים לעבודה. האפשרות לעבודה מהבית הייתה בדרך כלל ניתנת באופן חריג, כאשר היינו חולים, או צריכים לצאת לאירוע חשוב.
עקב משבר הקורונה, כאשר רוב מקומות העבודה נחשבו כ”לא חיוניים” ולכן העובדים נתבקשו שלא להגיע למשרד, הברירה היחידה שהייתה למעסיקים בכדי לא לפשוט את הרגל ולהמשיך לייצר הכנסה, היא עבודה מרחוק, עבודה מהבית.
תחילה כולם חששו מן הדבר, ופחדו שעבודה מסוג זה תגרום לשאננות, חוסר משמעת וירידה בפרודוקטיביות, אך למעשה קרה הדבר ההפוך: היעילות עלתה והעבודה מהבית שעד לפני הקורונה הייתה הברירה האחרונה, הפכה להיות ברירת המחדל.
אפשר לומר שגם לעובדים מהבית היה קשה להתרגל למצב, שכן הם לא מתראים עם חבריהם לעבודה, תחושת השייכות לארגון הלכה ופחתה וכשאין בוס על הראש שבודק כל דקה מה מצבינו, המשמעת העצמית חייבת להיות בשמיים. אך כמו בשירו של דודו טסה – בסוף מתרגלים להכל.
העבודה מהבית התגלתה כיעילה וחסכנית יותר עבור שני צידי המתרס. המעסיקים – אין צורך לשלם על חשמל, דלק, מים, אוכל ותחזוקה לעובדים והתפוקה נשארת אותה תפוקה ואף עולה.
העובדים – חיסכון בזמן התארגנות, נסיעות בבוקר ופקקים ובכך אנרגיה גבוהה יותר לעבודה, יכולת גמישות ועשיית דברים במקביל לעבודה. וכך שני הצדדים מרוויחים!
למעשה, בעקבות הקורונה, אפילו התווספו משרות חדשות שלעולם לא היו קודם לכן, שכל מהותן היא לעבוד מהבית. יש האומרים שמדובר בטרנד זמני שיחלוף עם הזמן ולטווח הארוך יפגע בתפוקת העובדים, אבל את זה רק הזמן יגיד.
